חריטה על מתכת היא דבר די מעניין ומשעשע. ישנם סוגים רבים של יצירת עיצוב תבליט על להב של סכין, גרזן, או על שעון או טבעות. חריטה יכולה להיות לייזר, כימית, התזת חול או מכנית. חריטה מכנית, לדעתי, היא המעניינת ביותר. מבחינת התהליך עצמו. אני מאמין שעבודה צריכה להביא לא רק תועלת, אלא גם הנאה מהתהליך ומהתוצאה.
למה אני לא אוהב חריטה כימית או לייזר? בחריטה כימית קיים סיכון גבוה להרוס את הפריט. החריגה הקלה ביותר מהנורמה, בהכנת הפתרון, או באספקת מתח וזרם - ואפשר לשכוח משרטוט יפהפה. וזה התרחיש הטוב ביותר. אין נשמה בחריטת לייזר. ברור שהוא נעשה על ידי מכונה חסרת נשמה, ולא בידי אדם - כל מרכיבי העיצוב ממוקמים ומחושבים עד למאת המילימטר! חריטה בהתזת חול היא עבודה מאובקת למדי. פשוטו כמשמעו! אז הבחירה שלי הסתפקה בחריטה מכנית – היא לא יקרה, לא בעייתית ומאוד מעניינת. על זה נדבר היום.
יצטרך
- חָרָט.
- ראשי שחיקה עדינים.
- מרקר עם ציפורן עדינה.
- עיפרון פשוט.
- פד כותנה.
- מֵמֵס.
חריטה על הלהב
כמו בכל עסק, יש כאן ניואנסים ודקויות. על מתכת מלוטשת, למשל, לכחול מראה, החריטה תהיה יותר מנוגדת ומורגשת. הלהב על המצ'טה שלי הוא סאטן מלוטש, כלומר הוא מט, ולכן צריך ליישם חריטה על פני הטחינה. המשמעות היא שציור וחריטה צריכים להיות מיושמים לא לאורך מיקרו שריטות שנשארו כתוצאה מהשחזה, אלא עם משיכות רוחביות קצרות. גם כל כלי לחריטה לא יעבוד. אתה צריך גימלים יהלומים או טונגסטן קרביד. גימלים יהלומים הם לא יקרים, אבל הם נשחקים מהר - אבק היהלומים שנמרח עליהם והפירורים נושרים די מהר. כלים מתכלים כאלה ניתן לרכוש אם אינך משתמש בהם לעתים קרובות. זה בהחלט מספיק ללהב אחד לפחות. ראשי טונגסטן קרביד, כמעט נצחי - הסגסוגת הצפופה והכבדה מכרסמת פלדה וברזל כמו חמאה חמה! אבל הם יקרים. אז הבחירה היא שלך. גם החרט אינו מהווה בעיה; ניתן להסיר מנוע 6-12 וולט מכל צעצוע, קנה אחד מתאים לפיר פִּקָה אוֹ מהדק קולט - והנה חרט בשבילך! אז תחילה עליך להכין את הלהב לציור. לשם כך, באמצעות כרית כותנה וממס, נגב בזהירות את כל שטח הלהב.
לאחר מכן, באמצעות עיפרון פשוט, החל את העיצוב הנבחר למיקום הרצוי על הלהב.
אם, בשל אופי השחזה, הגרפיט מעופרת עיפרון אינו שוכב על פני השטח, השתמש בטוש עם ציפורן עדינה.
אם יש לך בעיות עם כישורים אומנותיים, השתמש במדפסת והעבר נייר.העיצוב מוחל על המתכת, וניתן להמשיך ישירות לחריטה. אם הלהב, כמו במקרה שלי, מלוטש לסאטן, אנו מיישמים חריטה במשיכות רוחביות קלות. אין צורך להפעיל לחץ על המכונה ולנסות להפוך את השרטוט לעמוק ובולט יותר, יש לעשות זאת (במידת הצורך) לאחר שרטוט קווי המתאר והמאפיינים העיקריים.
לאחר יישום החריטה, הסר את שאר העופרת בעזרת כרית צמר גפן.
וזה מה שאנחנו מסיימים איתו:
אם אתה צריך עיצוב מנוגד ונפח יותר, אתה יכול ללטש את המתכת עם חומצת לימון לפני החריטה, כמו על הגרזן שלי.
הברקה בחומצת לימון לא רק תוסיף ניגודיות נוספת לחריטה, אלא גם תגן על המתכת מפני קורוזיה. צחצוח מתכת בחומצת לימון הוא פשוט מאוד: ממיסים חבילה גדולה של חומצה גרגירית בחצי ליטר מים, מחממים אותה על הכיריים ומורידים לתוכה את הלהב למשך חצי שעה. כמובן, זה לא יהפוך שחור כמו אקדח, אבל גוון אפור כהה מובטח. הכל תלוי במתכת - ככל שהפלדה יותר פחמן, כך ההכחול יהיה כהה יותר. פלדות אל חלד לא יכחילו עם חומצת לימון כלל. מהמילה "בהחלט"! חומצת לימון חלשה מדי למטרה כזו; יהיה צורך בחומצות וחומצות חזקות יותר. ולאחר הליך זה, אתה יכול ליישם חריטה.
משך העבודה תלוי, כמובן, בשטח ובמורכבות הציור שלך. לאחר השלמת העבודה, אתה צריך לטפל בלהב בממס, לנגב אותו יבש, למרוח (אם זה גרזן או מצ'טה) שכבה דקה של שמן מכונות, ולשים את הלהב במעטפת או במארז. כמו כן, לא יזיק להפיל שתיים או שלוש טיפות לתוך הנדן.אם יש לחות גבוהה בחדר בו יאוחסן מכשיר כזה, למשל באסם, או בארון קר, אז עדיף להשתמש בשעווה או בפרפין במקום בשמן. שפשפו את המתכת בשעווה, ואז חממו אותה מעט עם מפוח או על כיריים גז, כך שהשעווה תימס ותתפזר על כל השבבים, החריצים והחריצים. אם לא תתעצלו ותטפלו במכשיר בצורה כזו לאחר כל שימוש, הוא ישרת נאמנה להרבה מאוד שנים.
