אם אתה צריך לקשור עוגן, אצבעון, קרבינה או ציוד אחר לחבל, עדיף להשתמש בטכנולוגיית אריגה. זה הרבה פעמים יותר אמין ומדויק מאשר קשר או כיווץ. האריגה לעולם לא תתפרק, וככל שהמתח בחבל חזק יותר, כך הוא מחזיק חזק יותר.
חומרים וכלים:
- חוט סריגה;
- צְבָת;
- מברג מסיבי;
- מִצבָּטַיִם.
קליעת חבל
קצה החבל מקופל לשניים כך שהקצה הקצר שלו הוא 20-25 ס"מ. אם הציוד מותקן, הוא נכרך מיד לעיקול. בדוגמה, האריגה נעשית סביב האצבעון.
לאחר מכן, אתה צריך לאבטח זמנית את העיקול עם חוט קשירה. הוא מהודק בקצה הלולאה מיד מאחורי האצבעון. החוט סרוג בחוזקה כך שהמחברים לא יזוזו במהלך הפעולה.
הקצה הקצר של החבל מתפרק לגדילים. במקרה זה יש 3 כאלה, אבל השיטה מתאימה גם לחבלים עם 6 צרורות או יותר. כדי למנוע מהקצוות להיפרם לסיבים, עדיף להמיס אותם על אש.
הגדילים הרופפים מקופלים לפני הלולאה על האצבעון, והחבל הקלוע נמשך זה מזה בעזרת מברג.הוא כרוך ממש לפני האצבעון כדי להפריד את 2 הגדילים הצפופים העליונים מלמטה. אתה צריך לעבור ולהדק את החוט התחתון הרופף לתוך הפער שנוצר. זה יהיה קשה כי זה רך. אם תסובב אותו, הסיבים יתהדקו והגדיל יהפוך נוקשה יותר. נוח לגרור את הקצה הבולט באמצעות צבת.
לאחר ההידוק, עליך להעביר מברג בין שני הגדילים שהיו בעבר יחד. כתוצאה מכך, הגדיל הנפרד לשעבר יתמזג עם אחד מהם, והנותר יישאר בצד. החוט הרופף הבא, שהיה מלמטה, משוגר לתוך הפער שנוצר.
לאחר מכן, עליך להזיז גדיל אחד, ולהזיז את זוג החוטים הבא זה מזה כדי לנקב את הקצה הפנוי הנותר. כלומר, עם כל אריגה חדשה של הגדילים אתה צריך לערבב חוט אחד עם מברג.
לאחר אריגה של 3 גדילים, הכל חוזר על עצמו שוב, החל מהצרור שהיה הראשון. כל אחד מהם חייב להיות ארוג לפחות 4 פעמים. זה מספיק לחיבור אמין.
לאחר סיום האריגה, יש לקצץ את האורך הנותר שאינו בשימוש של הגדילים. יחד עם זאת, עדיף לא לשרוף אותם, שכן אז האריגה תישרט. גם אם הקצוות הבולטים מתפרקים לסיבים, הם עדיין לא ייפרמו בתוך האריגה. חוט הסריגה מוסר.
