הצורך בגרסה משופרת של מכולות לדלק היה דחוף ביותר באותן שנים בשל העובדה שמכולות קודמות גרמו לא פעם לשריפות. לאחר מכן אוחסן הדלק במיכלים של 200 ליטר ובובקבק בקופסאות פח של 20 ליטר עם מכסים ברגים. מיותר לציין שבטיחות האש הייתה נמוכה מאוד, שלא לדבר על אי הנוחות בשימוש ובשינוע שלהם.
במקביל, הפיקוד על צבא היטלר הכריז על תחרות ליצירת קונספט חדש ביסודו של מיכלי דלק. והטוב ביותר התברר כגרסה המלבנית הקלאסית המוכרת לנו, שפותחה על ידי קבוצת מהנדסים בהנהגתו של גרונדפוגל.התכנון התברר כמוצלח כל כך, שכבר ב-1939, בתחילת המלחמה, היו לגרמנים אלפי מיכלים נוחים כאלה במחסנים. לאחר המלחמה החלו לייצר אותם עבור המגזר האזרחי, ועד מהרה בקנה מידה בינלאומי.
יתרונות:
- הצורה המלבנית אפשרה לא רק לשאת בנוחות מיכל כזה בידיים, אלא גם להזיז אותו בהובלה ללא איום של התהפכות ובערה ספונטנית;
- היעדר אלמנטים בולטים מחוץ לצורת המקבילה איפשר להשלים מיכלים כאלה בצורה רציונלית ככל האפשר ובכמויות גדולות;
- מכסה נוח, הפתיחה היא מהירה ככל האפשר בהשוואה להברגה;
- נוכחות של אטם גומי אוטם על המכסה, שאינו נופל גם אם הוא הופך לבלתי שמיש.
באשר לידיות המיכל, הן תוכננו במיוחד עבור אפשרויות נשיאה שונות על ידי אדם אחד או כמה. לדוגמה, ביד אחת ניתן לאחוז בידיות של שני מיכלים בבת אחת. וכך, אדם אחד יכול לסחוב ארבעה מיכלים ריקים בבת אחת. ואילו כאשר הוא מלא, אם הוא כבד מדי, שני אנשים יכולים לקחת אותו, אחד מכל צד.
זהו עצם המקרה של פתרון עיצובי פשוט וגאוני לעידנים!
