הייתי אומר שלעתים קרובות אתה נתקל בחוטים וחלקים שכמעט אינם משומרים עם רוזין רגיל, אפילו בתמיסת אלכוהול. והנקודה כאן היא לא סרט התחמוצת שנוצר במהלך אחסון ארוך טווח, אלא הציפוי הספציפי של החלק או החוט.
חוטי נחושת רגילים, במראה ורדרד, ניתנים לשימור ללא בעיות, גם לאחר אחסון ממושך.
אבל יש גם חוטים שללבותיהם יש צבע מבריק ובז'. ועכשיו הם כמעט לא מתעסקים. כדי להצליח לפח אותם, אתה צריך לדפדף בהם בהתמדה מאוד עם מלחם מחומם. כתוצאה מכך, ישנה סבירות גבוהה שהצמה הראשית של החוט תימס, מה שקורה ברוב המקרים.
ההלחמה כמעט לא נדבקת.
לגבי המחברים הסיניים, כמו "טוליפ" ואחרים, זה אותו סיפור. אתה לא יכול פשוט לקחת מחבר ולפח אותו. לפני שתעשה זאת, אתה צריך לטחון את אזור ההלחמה עם קובץ כדי להסיר את הציפוי המבריק. ורק אז אתה יכול להלחים את החוט למחבר הזה.
אני חושב שרבים מכם חוו את הבעיה הזו.כמובן, שטף יקר יכול כנראה לפתור את הבעיה הזו. מה אם אין לך אחד בהישג יד? מה אם זה אפילו לא בחנות? תרופה על עממית - חומצת לימון - תעזור לך.
כדי להלחים חוטים אתה צריך רק כמה גרגירים. שפכו אותו וקחו קצת הלחמה עם מלחם. אנחנו שמים את החוט על גרגירי חומצת לימון אלה ופחנו את החוט עם מלחם, כמו עם רוזין.
והכל מסתדר ללא בעיות!
אותו דבר לגבי המחבר.
אני אישית הופתעתי מסוד כה פשוט להלחמת מחברים "קשים". הכל מולחם כמו שעון, בלי תקלות.
שטף נוזלי
ניתן להכין שטף נוזלי גם מחומצת לימון. לשם כך, מערבבים אותו עם מים רגילים ביחס של 1:1 ושופכים אותו לכל צינור (לדוגמה, טיפות לנזלת). ופשוט יהיה לך שטף נוזלי, שתמיד יהיה שימושי עבורך.
אני אהיה אסיר תודה אם תשתף את הסודות שלך או תרכובות הלחמה תוצרת בית בהערות.
