לפני הגנה על קצה מלחם הנחושת, יש לסדר אותו ולשמור אותו. כידוע, ככל שהמתכת טהורה יותר, כך היא מתחמצנת לאט יותר. היצרן מחליט בעצמו באיזו טהרת נחושת הוא השתמש, ואיננו יכולים להשפיע על כך.
שיטת ההגנה הבאה קשורה לזיוף, בעזרתו ניתן לתקן סדקים משטחים, שקעים קטנים, להסיר אבנית, לכתוש גבישים גדולים במבנה המתכת ולהגביר את קשיותו. כתוצאה מכך, עמידות המתכת בפני קורוזיה עולה באופן ניכר. טיפול זה נחוץ במקרים בהם נעשה שימוש מתמיד ואינטנסיבי במלחם.
2 שיטות "עממיות" להגנה: גרפיט ואלומיניום
כעת נעסוק בהגנה על פני השטח של קצה הברזל המלחם. בתיאוריה, מתכת מלוטשת מתנגדת לחמצון טוב יותר, אך רק בשלב הראשוני ובתנאים קורוזיביים לא אגרסיביים. לכן, אנו מבריקים את המתכת של החוד עם דיסק ליטוש. לשם השוואה, חלק מהמשטח ילוטש על ידי טיפול בנייר זכוכית.
כל שנותר הוא לבדוק את יעילות שכבת ההגנה הדקה. החומרים הזמינים ביותר הם גרפיט ואלומיניום.תהליך היישום שלהם הוא די פשוט. אנו משפשפים את פני השטח של קצה המתכת עם עופרת עיפרון או חתיכת חוט אלומיניום.
שימו לב ששיטה זו מתאימה רק למשטח מלוטש. בליטוש הגרפיט אינו משאיר סימנים, והאלומיניום נדבק רק לאחר שריטות המשטח המלוטש.
לאחר מכן, לנוחות וטוהר הניסוי, נבנה מעמד פשוט למלחם מחוט, לכופף אותו בצבת, ולהשתמש בגיליון נייר בצורת ריבוע במידות נתונות כמטר ותבנית.
אנחנו מניחים את המלחם על המעמד, מחברים אותו לרשת ומחכים לראות מה קורה. שינויים חיצוניים הופכים בולטים תוך 10-15 דקות. הדמיית פעולה ארוכת טווח באמצעות מחזורי חימום וקירור חוזרים ומניב תוצאות.
האזור שבו הוחל הגרפיט אינו שונה במיוחד מהמשטח הלא מצופה. כלומר, הגנת גרפיט אינה אמינה במיוחד. אבל האזור המשופש באלומיניום נראה בבירור, והמתכת שמתחת לא התחמצנה. כדי להשלים את הניסוי, בואו נוריד את הקצה החם למים, אבל נעשה זאת לאט ובהדרגה כדי לא להישרף מהנתזים של מים רותחים.
אנו מייבשים את הקצה עם מפית נייר ומתחת לשכבת האבנית אנו רואים את הדברים הבאים. אלומיניום הראה את התוצאה הטובה ביותר. אבל עיבוד אלומיניום רלוונטי יותר להלחמה עם קצה דק. אם הקצה עבה, שפשוף האלומיניום הופך לתהליך עתיר עבודה, אבל זה שווה את זה.
