כיום, יש די והותר חפצים שאפשר לעשות איתם אש. אלה כוללים גפרורים, גם רגילים וגם ציד, טרמיטים, שריפה ארוכה וכו'. מציתים, גם גז ובנזין רגיל וגם אלקטרוני. כמו גם מגוון של צור, מנסרות סולאריות, ריאגנטים כימיים ודברים דומים אחרים. אבל איך לעשות אש בלי שום דבר מזה? המצבים בחיים שונים. ישנן מספר דרכים להבעיר אש מבלי שיהיה לך שום אמצעי למטרה זו. בדוגמה הספציפית הזו, אנחנו צריכים רק פיסת מתכת ואבן, שניתן לאסוף בכל מקום.
יצטרך
- סכין או חפץ מתכת אחר.
- אבן (כל סלע קוורציט).
מקבל אש מניצוץ
העובדה שניתן לדפוק ניצוץ המתאים להצתת טינדר בשתי אבנים היא לא יותר מסטריאוטיפ! מה שאנחנו צריכים זה מתכת! בימינו חפצי מתכת מקיפים אנשים בכל מקום. האנשים הקדמונים שגילו את האש למדו עם הזמן איך לעשות אש בעצמם באמצעות אבן וחתיכת פיריט ברזל - מינרל בעל תכולת ברזל גבוהה. זה נקרא גם פיריט.בזמנים הרחוקים ההם, מסיבות ברורות, לא הייתה מתכת, אז במקום זאת הם השתמשו בהצלחה בחתיכה מהמינרל הזה. שיטה זו יכולה לעזור גם לקוטף פטריות מודרני, או לקוטף פירות יער שהיה לו האומץ ללכת לאיבוד. קטגוריה זו של חובבי טבע היא בסיכון הגבוה ביותר ללכת לאיבוד, מכיוון שאנשים אלה נאלצים לנוע כל הזמן ממקום למקום בחיפוש אחר פטריות ופירות יער. בניגוד למטיילים, שכבר קבעו מסלול על המפה ויש להם מטרה מדויקת, כמו גם את הגאדג'טים הדרושים לקביעת המיקום המדויק, קוטפי פטריות יוצאים לרוב ליער עם סכין ומכלים לצמחי הבר הדרושים בלבד. . לאדם שאבד ביער, שאין לו כל אמצעי להעלות עמו אש (או שאיבד אותם בדרך), יש בסדר גודל פחות סיכוי לחילוץ מהיר מאשר לעמיתו החסכן יותר. קוֹדֶם כֹּל; אש היא הגנה טובה מפני התקפות אפשריות של חיות בר. לאחר מכן, חם בלילה, והאוכל מקובל יותר על בני אדם. ובכן, בסופו של דבר, זו דרך למשוך את תשומת הלב של מסיבות החיפוש למקרה שמתגעגעים אליכם בבית. המשימה תהיה פשוטה מאוד אם הסכין שיש איתך עשויה מפלדה טובה בדרגת נשק, עם תכולה גבוהה של פחמן וכרום. כאשר פוגעים באבן, פלדה כזו מנצנצת טוב יותר מברזל רגיל. גם לבחירת האבן יש לגשת בחוכמה. סלעים רכים, כמו אבן כתוש, אינם מתאימים לחלוטין. נדרש קוורציט קשיח. זה יכול להיות גרניט, או חלוקי נחל רגילים לבנים או שקופים. באופן כללי, סלעים מוצקים! באופן אידיאלי, כמובן, צור! לרוב ניתן למצוא צור על גדות נהר, נחל או ביערות אורנים, בקני שורש של אורנים ישנים שנפלו ברוח.
קל מאוד להבחין בין צור מסוגים אחרים של קוורציט - לרוב יש לו גוון שמנת-אפור או שמנת-קפה עם משטח מט על השבב. במובנים מסוימים הוא דומה במראהו לחלב מרוכז מבושל. פשוט מאובנת. הצבע משתנה לפי אזור; ככל שהאזור צפוני יותר, כך הגוון כהה יותר. אבל אפשר להיתקל בצור שהוא דו-צבעוני, או שלושה צבעים, ואפילו פלטה שלמה של גוונים שונים - מבז' ועד אפור כהה, כמעט שחור.
דבר אחד הוא קבוע; ברק מט ושמנוני על השבב וקצוות שקופים וחדים כתער. באופן כללי, אי אפשר לטעות! לאחר מכן אתה צריך להכין את הטינדר וההדלקה. הקטטייל היבש של השנה שעברה יכול לשמש כטינדר - גם העלים שלו וגם ראשיו הרך. מתאימה גם פטריית עצי ליבנה, או אזוב יבש שנטחן לאבק רך. מתאים גם אבק עץ, ניתן להשיגו גם מגדם ישן. באופן כללי, כל מה שיעיף היטב כשיפגע מניצוץ. להדלקה גסה יותר, לאחר הופעת הלהבה, ניתן להשתמש במחטי אורן יבשות, עלים, זרדים, קונוסים וכו'. לדוגמה, בסרטון, במקום סכין, אשתמש בחתיכה של קובץ זול רגיל; אני לא רוצה לשרוט את הלהב אלא אם כן הכרחי. הפלדה מקובץ וסכין טובה כמעט זהות, הן בקשיות והן בהרכב - לשניהם תכולת פחמן גבוהה, כך שהם יתנצצו באותה מידה מצור. אז אם יש צורך בהחלט, אתה יכול להשתמש בסכין - אני חושב שלא סביר שתצליח למצוא חפץ מתכת אחר ביער. וכטינדר, בואו ניקח, שוב כדוגמה, את הדבר הנגיש ביותר - הקטלב של השנה שעברה!
כן, ועוד נקודה חשובה: כדי שהניצוץ ישקע טוב יותר על הטינדר, אפשר לשפשף את הטינדר על משטח חרוך. למשל, על עץ שנחרך מברק. או במקום שריפה.עדיף, השתמש בסכין כדי לגרד כמות קטנה של אבקת פחם ושבבים על הטינדר.
אז הכל מוכן להבעיר אש. אם מזג האוויר סוער, אז אנחנו מניחים חתיכת קליפת ליבנה על הגדם, מניחים עליה פתיל זרועים שבבי פחם, ומצמידים את הטינדר עם קליפת ליבנה אל פני הגדם בעזרת סכין, כשהקת פונה משם. אתה. לאחר מכן, במכות חדות והחלקות, פגענו בקצה הסכין בקצה החד של האבן. מלמעלה למטה. כך שניצוצות נופלים על אבק פחם ופחם. אבק פחם (אם ניתן למצוא אותו, כמובן) יתחיל לבעבע מיד כשיפגע בו ניצוץ.
והעיקר כאן זה לא לפספס את הרגע! נזהרים לא לפזר את הטינדר על כל המקום, אנחנו מתחילים לנשוף על האזור המעשן. ברגע שהסמיכה הופכת יציבה ויציבה יותר, אנו מגלגלים את קליפת הליבנה עם הטינדר המעשן פנימה, כך:
עכשיו כשהטינדר נלחץ על ידי קליפת ליבנה ולא תעוף לשום מקום, בואו ננפח את כל העניין מבלי לחסוך על הריאות שלנו! עד שתהיה להבה.
ובכן, אז הכל עוקב אחר התרחיש הישן: תחילה מדליק קטן, אחר כך גדול יותר ויותר. לצערי, לא ניתן היה להצית הפעם שריפה מן המניין, בגלל מצב סכנת האש הקיצונית שהוכרזה באזורנו, אבל העיקרון של יצירת להבה, לדעתי, ברור. במזג אוויר רטוב, כמובן, תצטרכו לסבול לא מעט, אבל גם במקרה זה, בהחלט ניתן להבעיר בדרך זו. באופן אישי, כעיקרון, אני לא לוקח גפרורים או מציתים ליער. רק צור. צור Ferrocerium, ולפעמים רק פיסת קובץ עם קצה אחד חלק. רק בדרך הפרימיטיבית הזו, לדעתי, ניתן לייצר אש חיה אמיתית וטבעית. אני משתמש באותה שיטה כדי להמיס ולאפות בסאונה שלי. תהליך מעניין זה מביא עונג יוצא דופן!
