הקופסאות של ספינרים מנוסים מסתירות סודות רבים. אולי העיקרי שבהם הוא פיתיונות שניתן לתפוס. אותם אלה שהמקצוענים מעדיפים במאגרים שבהם הם "מאמינים" במיוחד. וובלרים, ספינרים, גומי - לכל אחד יש את המועדפים שלו. הם נבחרים בניסוי, לאורך שנים של מסעות דייג מוצלחים ולא כל כך מוצלחים, לפעמים במקרה.
בקופסה שלי יש גם "מועדפים" של פיקדון וטס - ננשכים, לא בולטים למראה, אבל מביאים דגים באופן עקבי. לא כל חובבי החכות מסתובבים מוכנים להציג את "סוסי העבודה" שלהם לתצוגה פומבית, מסיבות שונות, אבל אני לא רואה בזה בעיה. אני אשמח אם התפיסות שלך יגדלו לאחר קריאת המאמר.
הכפית הישנה של סבא
היא הייתה תלויה מתחת לחופה של הסככה ללא השגחה במשך עשר שנים. מהרגע שהבעלים הקודם של הבית שאליו עברתי נפטר. לדברי השכנים, סבא אהב לדוג. נתקלתי בזה בטעות כשניקיתי את החצר מאשפה שונים. חלוד, דק, פרימיטיבי בצורתו, עם טי קהה, זה נראה לי אז חסר סיכוי לחלוטין. כמעט זרקתי אותו לפח, אבל משהו עצר אותי ברגע האחרון.חוש דייג? או סקרנות טבעית? אולי. אז הכף "התיישבה" בתא הרחוק של תיבת הדיג שלי.
ואז יום אחד, במהלך ה"בדיקה" הבאה של הפיתיונות, החלטתי להעלות בראש את חתיכת הברזל המכוערת. ראשית, הסרתי ממנו את שכבת החלודה עם נייר זכוכית עדין, לאחר מכן ניקיתי את המשטח עם אבקת שיניים ומברשת לברק מט, וציידתי אותו בטבעות מתפתלות חדשות ובוו משולש חד. שמתי קמבריק אדום על הטי. הספינר השתנה. כעת נותר רק לבדוק אותו על בריכה.
תארו לעצמכם את ההפתעה שלי כאשר, במסע הדיג הראשון שלי, שבעה פייקים "אכלו" את הכפית! משקלו הקל (10 גרם) והפעולה הסוחפת שלו, יוצאת דופן עבור ספינר - מתנדנד מצד לצד ממש מתחת לפני השטח - אידיאליים לדיג באזורים רדודים עם סבך. זה כמעט לא תפס את הדשא, למרות שעשיתי את החיווט לאט (באופן שווה).
וזו לא הייתה פגיעה מקרית במטרה: אני לוקח פייק על ספינר כל הזמן, כמעט בכל יציאה שאני עושה עם מוט מסתובב. תודה לסבא, ינוח על משכבו בשלום!
פיתיונות סיליקון
בנהר צ'לבס, שבו אני דגה לרוב, נלכדים הפינות בעיקר בעומקים רדודים (1-2 מ'), ליד קנים או אצות. למרבה הצער, במהלך עשר השנים האחרונות הפך הנהר לרדוד ומגודל. אתה לא יכול להתקין "ברזל" בכל מקום ולא תמיד. אני נוהג לדוג איתו בתחילת האביב ובסוף הסתיו, כשהדשא נמצא בתחתית, או במקומות שבהם העומק מאפשר (חורי תעלה). בתנאים של מים רדודים מגודלים, פיתיונות סיליקון באים לעזרה.
עבור פייק פסיבי, אני משתמש בסיליקון לא טעון בגודל גדול. אני מצייד את הוויברוטייל עם וו כפול עם שוק ארוך. משקל הגומי מספיק ליציקה של 25-30 מטר. כאשר דיג מסירה, אתה לא צריך יותר.השליפה איטית ובלתי אחידה במידה ניכרת: טלטלה עם קצה המוט המסתובב - הפסקה - סחרור. לפעמים אני עובד עם סליל אחד, מחייה את הפיתיון בסיבובים חדים של הידית באורכים שונים.
היתרון העיקרי של סיליקון לא טעון הוא משחק טבעי. לאחר התזה, זנב הוויברו שוקע באיטיות, ומזכיר לטורף דג חולה. סיבוב של הסליל - והוא מתעורר לחיים, דחף מהקצה - מרפרף, מנסה לשחות. איזה סוג של "שיניים" אחד יסרב לטרף קל?
בעומקים יותר מ-2 מטר, אני מתקין פיתיונות סיליקון קטנים יותר על ראשי ג'יג קלים (3-4 גרם). זה מאפשר להגביר את מהירות החיווט ו"לחורר" חורים מהר יותר. פייק פעיל אוכל בקלות "גומי" כזה, ולא רק פייק, אלא גם פייק וטס. אני משתמש גם בחיווט מדורג אחיד וגם קלאסי (אם התחתית ללא דשא).
וובלרים של מאלאס - צבע זה הכל
פיתיונות משטח אוניברסליים בעומק של עד 10 ס"מ. הם עפים טוב: מבחינת טווח היציקה הם לא נחותים מה"מתנדים" במשקל הממוצע. הם משחקים בצורה מושכת: הם מסוגלים "להסתער" 120 מעלות כמעט במקום. אידיאלי במים רדודים של שפכים ונהרות קטנים. הם עובדים מהאביב ועד סוף הסתיו עבור פייק ואס. בקיץ, הטורף מגיב טוב יותר לצבעים חומציים (גוונים צהובים-ירוקים); בסתיו הוא מעדיף גוונים טבעיים.
מלאות מונפשות בדרך כלל בשלוש דרכים:
1. באופן שווה - סיבוב הסליל במהירות בינונית.
2. "נחש" - חיווט זיגזג של הליכון מטייל עם הכלב (בדודי מוט).
3. עווית קצה המוט המסתובב. אם אתה מכוון את הקצה למעלה, הוובלר מתנהג כמו פופר. דיג על פני השטח מרהיב במיוחד - יציאות טורפים, נרות, ים של ריסוס.
למען האמת, לא התיידדתי עם ה"מאלאס" מיד.באוסף הצנוע שלי של פתיונות, היו בערך חמישה מהוובלרים האלה בצבעים שונים (דפוקים תקציביים מקוסדקה) שרועים כמו משקל מת; לפעמים היו עליהם עקיצות פיקים, אבל הם היו בעלי אופי אקראי. המצב השתנה לאחר מסע דיג בלתי נשכח בשפך גורקי, אליו חברי איוון לקח אותי בתחילת יולי.
בינינו, תוך 4 שעות, תפסנו 28 פיקים (0.5–2.5 ק"ג) וחמישים מושבים מתאימים (200–400 גרם). כמעט כל טיול הביא דגים. פייק "יצא" לוובלר מצדדים שונים, המוט ליוו אותו עד הסירה בלהקות. כמה פעמים היו שני "פסים" על הטיז בבת אחת. זה היה דיג! אחריה האמנתי ב"מלאס".
והכי חשוב: רק פיתיונות צהובים-ירוקים עם נקודות שחורות בצדדים עבדו (ראה תמונה); טורפים לא הגיבו לשילובי צבעים אחרים.
אז, אוהדי ספינינג יקרים, הצגתי בפניכם את הפתיונות האהובים עליי בקיץ של עונת 2018. אם אתם דגים במים רדודים, לכו לשפכים של טריטוריית קרסנודר, נסו אותם. אני חושב שהם לא יאכזבו אותך. בהצלחה לך ובהצלחה בבריכות!
