ודאי רבים ששירתו בצבא זוכרים את סכין הכידון - נשק תגרה שהיה מחובר מתחת לשולחן של מקלע או רובה. המטרה העיקרית של העיצוב שלו ברורה, אבל כמה פתרונות עיצוב דורשים התייחסות מיוחדת.
מדוע סכין הכידון אינה חדה ואינה מנוצלת?
השאלה המרכזית שתמיד עניינה את החיילים הייתה מדוע הסכין לא חדה? אכן, זה נשמע לא טבעי. התשובה די פשוטה. המשימה העיקרית של סכין כידון בקרב היא לא חיתוך, אלא אפקט נוקב, חודר שריון דק, בד וגוף האויב. למרות שהסכין עצמה אינה חדה, צורת הקצה מאפשרת לנקב את האמור לעיל.
החומר המשמש לייצור הסכין מהמפעל אינו מאפשר השחזה ידנית, והוא יהפוך לקהה במהרה אם תשחיז אותו. בשל ההתפתחות המהירה של תעשיית הנשק וההנדסה, סכיני כידון מודרניות איבדו חלקית את משימתם העיקרית של ניהול קרב צמוד.
הרובים הראשונים, שהיו להם פגמים עיצוביים רבים, כמו היעדר אופטיקה איכותית ויכולת מחסנית גדולה, לא אפשרו להם לספק עמידות מלאה באש, ולכן היה חובה להחזיק כידון שיחזיק את כוחות האויב עמו. את הידיים שלהם.הנדסת הנשק המודרנית עברה שינויים רבים שמגבירים את כוח האש של כלי הנשק ונשק קרבי כבר לא נמצא בראש סדר העדיפויות. סכיני הכידון הנוכחיים הפכו קצרים יותר ויש להם פונקציות משניות יותר.
כך למשל, סכין AK-47 מאפשרת לחתוך ענפי עץ ואפילו חיזוק דק, הודות לחריצים בצד. חיתוך החוט הופך גם הוא לפטיש בתנועה אחת.
מעטפת הפלסטיק של הסכין מאפשרת לחתוך אפילו חוטים חיים.
כעת חיילים משתמשים בעיקר בכידון לצרכים ביתיים, המפורטים למעלה. כמו כן, סכין כידון היא חלק בלתי נפרד מרובה או מקלע במצעדים ובעת שבועת הנאמנות למולדת. סכין הכידון נראית מאיימת, מראה את מסירותם ונכונותם של חיילים לצאת לקרב צמוד, למסור את חייהם למען מולדתם. לא סביר שלמישהו יהיה רצון להתקרב ללוחם, ועוד פחות מכך לחטוף נשק מידיו.
